<h1>תלמיד הרשב"א — ב"מ</h1>
<h2>דף יח.</h2>
[ב"מ נ"ה ע"ב] חמשה דברים הם ששיעורן בפרוטה, ואלו הן, ההודאה בפרוטה, כלומר שאינה חשובה הודאה לחייבו שבועת מודה מקצת עד שיודה בשוה פרוטה, כמו שכתבנו בשבועות פרק שבועת הדיינין [ל"ח ע"ב]. ואין קדושי אשה בפחות משוה פרוטה, כמו שכתבנו בקדושין פרק ראשון [ב' ע"א]. והנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל. והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, ולא עוד אלא אפילו הוזלה בין אבדה למציאה ועמדה על פחות משוה פרוטה ואחר כך הוקרה קודם מציאה ועמדה על שוה פרוטה חייב להכריז מאחר שבשעת אבדה ובשעת מציאה היה בה שוה פרוטה, כמו שכתבנו בפרק אלו מציאות [כ"ז ע"א]. הגוזל חבירו שוה פרוטה חייב להחזיר, ולא עוד אלא שאם נשבע לו לשקר עליה ואחר עשה תשובה ורצה להחזיר חייב להוליכה אחריו אפילו למדי שיתננה לו מידו לידו ולא על ידי שלוחו שנאמר ונתן לאשר אשם לו. אין דין אונאה בפרוטה עד שתהא האונאה יתרה משוה פרוטה, כלומר שאם מכר לו שוה חמש פרוטות בשש אינו חייב להחזיר.
<h2>דף כא:</h2>
[ב"מ מ"ג ע"א] המפקיד מעות אצל שולחני צרורין וחתומין אין לו רשות להתירן ולהשתמש בהן. הילכך אין דינו עליהן אלא כשומר, אם שומר חנם כשומר חנם, ואם שומר שכר כשומר שכר. היו קשורין ואינן חתומין אפילו קשורין בקשר משונה התירו לו להשתמש בהן. הילכך אם אבדו או נגנבו חייב באחריותן כדין שומר שכר אע"פ שלא נשתמש בהן כלל, שבאותה הנאה שהתירו לו להשתמש בהן כרצונו עשאוהו כשומר שכר אע"פ שאינו אלא שומר חנם, עד שישתמש בהן ויהיה חייב באחריותן לגמרי, אבל כל שלא נשתמש בהן אינו עליהן אלא כשומר שכר. ולמה אמרו בדמי אבדה שאע"פ שלא נשתמש בהן חייב באחריותן לגמרי משום שמותר להשתמש בהן כמו שכתבנו בפרק אלו מציאות [כ"ט ע"א], לפי ששומר אבדה הרי הוא כשומר שכר, ולפיכך בהנאת תשמישן העלו אותו משומר שכר לשואל, אבל סתם שולחני שאינו אלא כשומר חנם בהנאת תשמישן העלו אותו משומר חנם לשומר שכר. ולפי טעם זה נראה לומר, שאם השולחני שומר שכר חייב באחריותן לגמרי אע"פ שלא נשתמש בהן. ויש מי שנתן טעם אחר בדבר, שדמי אבדה בטוח הוא בתשמישן יותר משולחני מאחר שאין להם בעלים ידועים, אבל שולחני מתירא הוא שמא היום או מחר יבואו לתובען ואינו בטוח בתשמישן, ולפיכך לא עשאוהו אלא כשומר שכר. לפי טעם זה שאם הוא מעצמו שומר שכר שנעשה כשואל בהנאת תשמישן וחייב באחריותן לגמרי.
[ב"מ מ"ג ע"א] המפקיד מעות אצל בעל הבית בין צרורין בין מותרין, הרי זה לא ישתמש בהן. לפיכך אין דינו עליהן אלא כשומר. המפקיד מעות אצל חנוני דינו כבעל הבית.
